אם הילדים שלכם עולים לכם על הראש ועושים מה שבא להם, ואם אתם מרגישים תשושים ומועסקים על ידם, עושים עבורם ובמקומם דברים שהם יכולים לעשות בכוחות עצמם, או שאתם "הולכים על ביצים" וחוששים להציב גבולות ברורים ולהגיד "לא" כשצריך, אז המאמר הזה הוא בשבילכם. הסיבות למצב הזה יכולות להיות רבות ואביא לכאן כמה מהן:
יכול להיות שאתם מוותרתים הרבה לילד שלכם, כי אתם תשושים ואין לכם כח להתפרצויות שלו – שיתעצבן, ירקע ברגליו, יבכה, יאשים אותכם בכל דבר ויתחצף אליכם.
ויכול להיות גם שקשה לכם לראות אותו מתוסכל ועצוב כשהוא לא מקבל את מבוקשו, כי זה מעורר בכם ייסורי מצפון..
ואולי אתם אומרים לעצמכם שכדאי לחכות שיגדל קצת, שיהנה מהחיים בינתיים, כי הוא עדיין קטן מדי, רגיש ופגיע מדי, או חלילה הוא נולד עם מום כלשהו או אחרי ניסיונות רבים להרות…
ואולי אתם חוששים שהוא יגיד לכם "את אימא רעה, אתה אבא פויה", ומרגיש לכם שזה בלתי נסבל לאבד את אהבתו.
ואולי החלטתם שלילדים שלכם אתם תתנו הכל ותהיו החברים שלהם, כי לא תעשו מה שעשו לכם ההורים שלכם בילדותכם, ועוד.
ואולי אתם מוצאים את עצמכם שואפים לשלמות ושהדברים תמיד ייעשו באופן ובדרך שלכם דווקא, וכתוצאה מכך הילדים קיבלו מסר שכנראה יש מי שיבצע את מלאכתם טוב יותר מהם, ובינתיים גם התרגלו לכך, שיש מי שייקח אחריות במקומם.
לא חשוב מה הסיבה, ייתכן ואתם עלולים לשלם מחיר יקר של מה שנקרא "פינוק יתר" שהוא פינוק מהסוג המזיק, או של גוננות יתר.
אז מהו בעצם "פינוק יתר" על פי אדלר?
- עשיית דברים למען הילד שהוא מסוגל לעשות בעצמו באופן גורף – שירותים מיותרים.
- מתן עדיפות לסיפוק מיידי של צרכיו.
- החשבת הילד מעל עצמנו ומעל הזולת.
ומהי חסות יתר ?
דאגה יתרה של ההורה כלפי הילד, אשר מתבטא בגוננות על הילד במטרה למנוע ממנו תסכול, אכזבה, מאמץ וקושי, ובעשיית שירותים מיותרים.
רוצים לבדוק איפה זה התחיל?
בוחן עצמי – האם אנחנו הורים מפנקים מדי?
פינוק מהסוג הטוב הוא רצוי ומתבטא בהרבה חיבוקים, נשיקות, חום ואהבה, וגם בעשיית דברים למען הילד כשלפעמים ממש בא לכם לפנק אותו, זאת אורמת – לא באופן גורף.
אם עד כה זיהיתם שאתם במשהו הורים מפנקים מדי בפינוק מהסוג המזיק, בואו ננסה לזהות את הצורך הפסיכולוגי העומד מאחורי נתינה לא נכונה לילדיכם:
- הורים הרוצים לפצות על חסכי ילדות של עצמם והופכים את הילד ל"מרכז":
"אני בילדותי לא קיבלתי, לילדים שלי אני אתן את הכל",
"אני לא אעשה לילדה שלי מה שההורים שלי עשו לי",
"אני אעשה הכל, כדי שהילדים שלי יאהבו אותי",
"אני אהיה חבר של הילדים שלי", וכו'
- הורים שמרגישים שהם אולי לא מספיק טובים, כשהילד שלהם לא מרוצה, מתלונן ומתוסכל, כי הם מאמינים שילדים צריכים להיות תמיד שמחים ומאושרים, שתמיד יהיה להם קל, טוב ונוח. כשהורים אלה רואים את הילד בתסכול בגלל משהו שלא קיבל, או משהו שלא הצליח לו, הם מרגישים אחריות ואשמה על חווית התסכול של ילדם, וההרגשה הזו לעיתים כמעט בלתי נסבלת להורים רבים, מכיוון שזה מהדהד להם (בטעות כמובן) על הכישלון בהורות.
- הורים תשושים ועייפים, שכאשר הם זקוקים לקצת שקט אחרי יום עבודה מפרך ואין להם כח לשמוע נדנודים, בכי, כעס ותלונות – הם נופלים לוויתורים וממהרים לספק את הגחמות של ילדיהם התובעים את מבוקשם, כדי להרוויח ולו מעט שקט ומנוחה.
- הורים אשר שואפים למושלמות מעצמם ומאחרים, חווים קושי להשלים עם חוסר השלמות של ביצועי ילדיהם, ולכן מעדיפים לקחת אחריות שלא שלהם על עצמם, ו"לתקתק" עניינים.
הורים יקרים, האם הצלחתם לזהות את הצורך הפסיכולוגי האישי שלכם, שגורם לכם לפנק מדי את ילדיכם? מודעות לכך היא הצעד הראשון לשינוי!
כעת נברר את המחירים שאנחנו והילדים שלנו עלולים לשלם, אם לא נדע לצאת ממעגל הפינוק המזיק, ובהמשך- גם דרכי יציאה ממנו באופן מושכל, שיועיל לכל המשפחה.
אז למה כדאי ושווה לכם להפסיק לפנק מדי את ילדיכם?
לפני הכל – המחירים שאנחנו עלולים לשלם על פינוק יתר של הילדים.
ילד שפונק קיבל מסר שהוא מרכז העולם, על כן הוא עלול לפתח חוסר רגישות וחוסר התחשבות כלפיכם וכלפי הסביבה. מכיון שהורגל רק לקבל, יהיה לו קושי לחלוק דברים ולשתף פעולה. ככל שיגדל הוא עלול לפתח תובענות כלפי ההורים והסביבה. הוא לרוב יחווה תסכול, כי לתפיסתו הכל תמיד מגיע לו כאן ועכשיו, ולפליאתו העולם בחוץ לא תמיד נענה לדרישותיו. לרוב יתקשה להכיר תודה להוריו, לא ידע להתמודד עם תסכולים וכישלונות, יתקשה לדחות סיפוקים, להמתין בתור, יהיה תלותי ויתנער מלקיחת אחריות.
מדוע זה קורה?
כי לתפיסתו הוא בסדר, האחר, הוא זה שצריך להשתנות, ורק אז אצלו הכל יהיה בסדר. יביע חוסר שביעות רצון תמידי- כדרך לשמור על מרכזיותו שהורגל אליה. הערך העצמי של הילד המפונק לא תלוי בכמה הוא משתף פעולה, נותן ומשפיע לסביבה, אלא בכמה הסביבה נותנת לו ונענית לדרישותיו. לתדהמתם של הורים, ככל שהילד מתקרב לגיל ההתבגרות, במקום להיות מאושר, הוא יותר ויותר נוטה לאומללות ולתסכול. ההורים האומללים והמותשים לא מבינים, שבכך שמילאו את כל צרכיו של ילדם, הם בטעות טמנו לו מלכודת דבש שמנעה ממנו לגלות ולפתח את יכולותיו, להמתין בסבלנות, לראות את האחר ולהתחשב בו . עם הזמן, מערכת יחסים של הורה – ילד הופכת להיות תלותית, מתסכלת, טעונת כעסים, טענות ותביעות בלתי פוסקות. למה?
כי ככל שהילד גדל, הורים מצפים שיתחיל לעשות משהו, לפחות למען עצמו, שיהיה יותר עצמאי ויקח אחריות. כשזה לא קורה, ההורה המותש והמתוסכל נופל לכעס, מתפרץ על הילד, ואז שוב מרחם עליו, מרגיש ייסורי מצפון על כמה ש"התאכזר אליו" וחוזר לפצות, לפנק, ושוב, חוזר חלילה – מעגל קסום שלא מביא איתו בשורות טובות לעתיד היחסים ולעתיד בכלל.
אז מה עושים :
אחרי שהתוודעתם להשלכות ההרסניות של פינוק שלילי, אולי אתם שוקלים להפסיק מתן שירותים מיותרים מתוך רצון לחנך את ילדיכם. בוודאי שהרצון שלכם מבורך, אך כשהילדים לא מקבלים את מבוקשם כפי שהיו רגילים, הדבר מעצים את תחושת הקיפוח שלהם, ומגביר את מאבקי הכח שלהם מולכם. לכן, כשמדובר ברצון "לגמול" את ילדיכם מפינוק יתר, מומלץ מאד לפנות להדרכת הורים מקצועית ולעשות את זה בצורה מושכלת שתחסוך לכם הרבה כאב ועוגמת נפש מיותרים, וככל שהם יותר צעירים, כך גם התהליך מהיר ואפקטיבי יותר!
בהצלחה יקרים!
