מריבות אחים הוא נושא שמטריד הרבה מאד הורים. יש כל מיני רמות של מריבות בין אחים, יש כאלה שנפתרות מעצמן עם הזמן ובאופן טבעי, ויש כאלה שנמשכות לאורך שנים והופכות ליריבות של ממש עד כדי שנאה ופירוד.
מהן הסיבות למריבות אחים?
קנאה – אחת הסיבות העיקריות של מריבות בין אחים היא הקנאה ביניהם. קנאה, זהו רגש לגיטימי, כמו כל שאר הרגשות שלנו.
גם למבוגרים שבנו קורה שמקנאים בחופשה חלומית של החברים, בתואר שסיים בהצלחה הבן של קרוב משפחה, ברכב מרווח ומפואר שקנה השכן או בפרחים שקיבלה החברה מבעלה ליום הנישואין.
לנו כהורים יש לרוב פנטזיה או ציפייה שהילדים שלנו צריכים לאהוב אחד את השני ולוותר אחד לשני ולהסתדר יפה. כשזה לא קורה, זה מעורר בנו רגשות בהלה ורצון לתקן מיד את המצב, כדי לעשות שלום.
תחרות ומריבות – על פניו הם מתחרים על הרבה דברים: על כמות הצ'יפס או הקורנפלקס שמזגתי להם בצלחות חלילה לא באופן שווה, על נעליים או בגד שקניתי לאחד מהם, כי עלה מידה, על משחק או צעצוע, על שלט, על מחשב, ועל מה לא! והאמת היא שהתחרות האמתית ביניהם היא בעיקר על תשומת הלב שלנו, ההורים, ומה שמעסיק אותם הוא: "כמה ההורים שלי אוהבים אותי והאם יהיו לצידי?", או "כמה הם אוהבים את אחותי יותר ממני?", ולרוב זה קורה ללא מודע.
איך נפחית את הקנאה, התחרות והמריבות ביניהם?
קנאה ותחרות יכולים להיות חיוביים, כשהם לא פוגעים באחר ומעוררים מוטיבציה להתאמץ ולפעול להשגת מטרות, אבל כשהתחרות מובילה לעויינות וליריבות בין האחים, יש לכך כמה גורמים ולנו יש תפקיד:
- השוואות – "אמא, למה הוא קיבל יותר ממני?", "ביום הולדת של נועה את הכנת עוגה יותר יפה משלי". אנחנו נלחצים, כועסים, מרגישים אשמה, מסבירים, מתרצים ומפצים, במקום לשאול אותם בחזרה "רגע, עזוב שניה את אחיך/את אחותך. את/ה באמת צריכה/ך את זה?" ולחכות לתשובה..
אין צורך להתנצל, אלא להסביר להם שאתם קונים בהתאם לצורך ובאופן הוגן, ולהתנהג את זה בפועל.
ועכשיו – נקודה למחשבה: הייתכן שאת הרעיון להשוואות הם קיבלו מאיתנו, כשמיהרנו עם כוונות באמת באמת טובות שלנו לגרום להם להשתפר ואמרנו להם משהו, כמו:
"תפסיק להשתולל, תראה איך אחותך מתנהגת יפה, למה אתה חייב להפריע כל הזמן?!",
"למה התעודה שלך לא כמו של אחיך?",
"כמה יפה אחותך סידרה את החדר, למה אתה לא לומד ממנה?", וכד'
במקום לעודד שיתוף פעולה, השוואות מגבירות דווקא את היריבות ביניהם.
- תחרות – הרבה פעמים אנחנו לא שמים לב שאנחנו בעצמנו מעודדים את התחרות ביניהם: "מי מגיע ראשון למקלחת? מי שיגיע ראשון יקבל ממתק!", "מי מתלבש ראשון?", "מי רץ ראשון לאוטו?", "מי שיתנהג יפה יקבל פרס", וכד'. במקום זאת, כדי לעורר אותם לפעולה, אפשר לעשות תחרות בינם כקבוצה מול משהו שלישי, כדוגמת שעון חול או שיר עד שייגמר: "בואו נראה אם אנחנו מספיקים להתלבש עד ששעון החול מתרוקן" (מתרוקן פעמיים/שלוש), או "…עד שהשיר נגמר! קדימה מתחילים!"
- תיוגים – כל ילד הוא מיוחד וכל אחד שונה מהאחר, עד כדי כך שאנחנו תוהים לרוב איך מאותם הורים יצאו ילדים כל כך שונים. אם אנחנו נימנע מלהלביש עליהם תוויות ותיוגים, כמו "זה – הילד של אמא", "היא קופי חמותי", "הוא מרדן כמו אחי", או : "היא "המרצה", "הנדיבה", "הנודניקית", "היפה", "הוא החכמולוג", "הוכחן", "העקשן", "השטוטניק", "המופרע", "הספורטאית", "המוזיקאית", "הרקדנית", וכד', אנחנו נעזור להם לא להתקבע במשבצת הספציפית של ה"תפקיד" שהלבשנו עליהם, וזה יאפשר להם להיות בתפקידים נוספים, יפתח בפניהם אפשרויות והזדמנויות לפתח מיומנויות שונות ומגוונות בהתאם לצורך והמצב, וגם יפחית את התחרות ביניהם.
- כשהם רבים – העימותים בין האחים גורמים לניפוץ החלום של ההורים שהילדים יחיו בהרמוניה ויהיו חברים טובים, ובעקבות זאת – לתחושות של אכזבה, כישלון, כעס וחוסר אונים.
הורים שחוו יחסים מורכבים עם אחיהם בילדותם ולעתים גם בבגרותם, חווים שיחזור בדפוס היחסים בין ילדיהם ומגיבים לעיתים בצורה לא פרופורציונלית לכל מריבה מתוך רצון למנוע את מה שנחווה בעבר כמשהו כואב . לחלופין, הורה שחווה יחסים נפלאים עם אחיו ירצה לראות דפוס יחסים זהה אצל ילדיו, מה שיוצר מראש ציפייה ולחץ או ,לסירוגין, אכזבה, כשהיחסים אינם כאלה.
ישנו גם קושי לעמוד מנגד המריבה כשיש דאגה וצורך להגן על הקטן והחלש, כדי לעשות צדק ושלום מבחינת יחסי הכוחות והגילאים בין האחים.
בכל אופן, כל מריבה נתפסת בעינינו כמשהו שלילי, ולכן, באופן טבעי התגובה שלנו היא לרצות להפסיק אותה מיד, ולכן אנחנו נוהגים להתערב.
המריבות הרגילות מתגברות בדרך כלל מתוך הצורך הלא מודע של הילדים בתשומת לב ההורים. הם מנסים דרך המריבות לבדוק את מקומם בלב ההורים. התערבות ההורים במריבות הטבעיות מוסיפה שמן למדורה ומלבה את המריבה במקום להפסיק אותה, ולכן חשוב לזכור, שכל התערבות שלנו לטובת אחד האחים, בדרך כלל האח או האחות הקטנים במשפחה, באמת מגבירה את תחושת "הגדול" שאחיו הוא הילד המועדף, שהוא לא אהוב, כמו אחיו/אחותו הקטנים.
המחירים שמשלמים שני האחים:
כשהמצב הזה חוזר על עצמו, האח/ות ה"מקופח/ת" עלול/ה לבחור בשתי דרכים:
- התמרדות – עשיית "דווקא" להורים ולאחיו.
- ריצוי – יוותרו על הצרכים, הרצונות והדעות שלהם, ולו רק כדי לזכות ליחס טוב יותר מההורים ולהתקבל בכל מחיר. (אני בטוחה שלא לזה התכוונתם, כי אם היום זה מול הורים, מחר זה מול חברים בשכונה, מול הבוס בעבודה, מול מפקד בצבא, מול בן/בת הזוג וכד'…)
המחיר שעלול לשלם האח/האחות ה"מועדף", או ה"קטן" :
כשאנחנו ניצבים לצדו של "הקורבן" הוא עלול להסיק שהוא באמת קטן וחלש, שכדי להסתדר בחיים הוא זקוק ותלוי בהורים, שצריכים כל הזמן לשמור ולהגן עליו, ושכדאי לו להתגרות באחיו הגדול, כדי להוכיח לעצמו שהוא הילד האהוב והמועדף בכל פעם שהמקום שלו נתון בספק. תחושת התחרות על מקום בלב ההורים מתלבה, וכך גם המריבות…
מה כדאי לעשות?
- שיחת הכנה לפני שינוי (תיאום ציפיות) , שבה אתם מסבירים להם שעד היום כשהם רבו והזעיקו אותכם לזירת האירוע, אתם ניסיתם לעשות שלום, כעסתם, הענשתם וזה קלקל לכולם את האווירה בבית. בפעם הבאה כשהם יריבו, אתם לא תגשו יותר לפתור להם את הריב, כי אתם סומכים עליהם שידעו להסתדר. כדאי מראש לעשות יחד איתם רשימה של דברים עליהם הם רבים בדרך כלל, ושהם יציעו פתרונות משותפים שמתאימים לשני הצדדים. גם אתם תוכלו להציע פתרונות לרשימה, אבל לא לפני שהם לפחות מתנסים ביניהם. בכך אתם מאפשרים להם לפתח חשיבה עצמאית ויצירתיות שלוקחת בחשבון את שני הצדדים.
- אי נקיטת עמדה בעד ונגד – על מנת "לפרום" את התחרות ביניהם מומלץ לא לנקוט עמדה בעד אחד ונגד השני, לא לשפוט או להאשים אף אחד מהם, ולא להתחיל בבוררות – מי התחיל, מתי ולמה, כי הרי לעולם לא נדע מי באמת התחיל ומתי, גם אם ראינו בעינינו שאחד מהם נתן מכה לאחר, רוב הסיכויים שזה התחיל עוד מרגע שהקטן שלכם נולד:)
- מהו הערך שאתם רוצים להעביר? אם חשוב לנו בבית ערך של כבוד הדדי, שמירה על הבריאות, הרכוש והשלום בית, ננקוט עמדה של "כולנו בסירה אחת" ונאמר בטון תקיף ורגוע עד כמה שניתן, משהו שמתייחס לכולם ביחד, ואז נשתמש בהזדמנות הזו להעביר להם מסר של הערך שעומד מאחורי העמדה ההורית שלכם, למשל :
"תקשיבו ילדים, אני מכריזה עכשיו על הפסקת אש, כי אנחנו שומרים אחד על השני ולא מסכימים לאלימות ולקללות בבית (הערך), אז כרגע אני מפרידה ביניכם שתוכלו להירגע. את – לחדר הזה, אתה – לחדר הזה (או שילכו כל אחד לפינה שהוא בוחר להיות בה, כדי להירגע), ואני סומכת עליכם שתמצאו פתרון שמתאים לשניכם מתוך הרשימה, אחרי שתירגעו".
- כשמדובר בפעוטות – בדרך כלל פעוטות רבים על צעצוע או משחק. גם שם לא כדאי מיד להחלץ לעזרתם, אלא אם כן זה מגיע לאלימות – שם אנחנו ניגש למקום, נפריד ביניהם באסרטיביות תוך כדי שאנחנו אומרים שאצלנו בבית שומרים אחד על השני ולא מסכימים למכות, ניקח את החפץ עליו הם רבים ונודיע להם שיקבלו את החפץ אחרי שיירגעו ויבקשו לשחק איתו ביחד. וכך כל פעם מחדש, עד שיפנימו את המסר. תסמכו עליהם – הם קולטים ומבינים, רק קצת סבלנות.
עוד דרך למנוע מכות בין פעוטות היא להסיח את דעתם במשהו אחר, אבל דרך זו לא מומלצת כדרך קבע – רק כשאין ברירה ואתם עמוסים/ מותשים או לחוצים בזמן.
כשתתמידו בדרכים הנ"ל, תגלו תוך תקופה קצרה, שהילדים שלכם פחות רבים. מדוע?
כי לא משתלם להם – אין תחרות על היחס המועדף. כולם שווים בעיני ההורים ולכולם יש מקום בלב ההורים, וגם כשהם יריבו, המטרה של הריב לא תהיה כדי לגרור אתכם ולקבל מכם תשומת לב או לעשות דווקא, אלא זה יהיה ענייני. עם הזמן, במידה בה תהיו עיקביים בגישה החדשה, הם כבר ילמדו להסתדר ביניהם בכוחות עצמם.
סיבות נוספות לשמוח ומטרת העל שלנו
- מריבות כהזדמנות לפיתוח עצמאות, יכולות וכישורי חיים
כשאחים רבים, הם לומדים להתמודד, להביע עמדה, לומדים לחשוב מחוץ לקופסא ולמצוא פתרונות, להתעקש ולעמוד על שלהם, להקשיב ולגלות אמפתיה, לשים גבולות, לוותר, לגשר, להתפשר, לסלוח ולהתפייס, לומדים טכניקות של משא ומתן, להתחשב ולהמתין בסבלנות, לדחות סיפוקים, לומדים לשתף פעולה, להסתגל, לחלוק ועוד.
- מריבות כהזדמנות ויכולת להתמודד עם רגשות עוצמתיים, כמו: קנאה, אכזבה, כעס ותסכול, למידה והתנסות בוויסות רגשות, פיתוח יכולת לראות את האחר, דבר שתורם להתפתחות רגשית ויכולת התמודדות מוצלחת מול האתגרים שממתינים להם בחיים.
- מטרת העל שלנו – להכין אותם לחיים האמתיים
מריבות אחים הן חלק מתוך מערכת יחסים מורכבת, ייחודית וארוכת טווח. נזכור שלצד המריבות קיימים ביחסי אחים גם ביטויי חום, אהבה, הדדיות וערבות, חיקוי ולמידה, עזרה ושיתוף, רגעים של שמחה, התרגשות וצחוק.
אנחנו כהורים לא יכולים להוות תחליף להתמודדויות של הילדים, אבל אנחנו יכולים לאפשר להם להתאמן במגרש הביתי והבטוח דרך המריבות, תוך כדי שאנחנו סומכים עליהם, מאמינים בהם ומעודדים אותם על כל גילוי יכולת שלהם למצוא פתרונות באופן עצמאי. בכך אנחנו מזכים אותם בלמידה שתכין אותם לחיים החברתיים שממתינים להם בחוץ.
כאשר נאפשר להם להתנסות בחיפוש מציאת פתרונות משלהם, יתחזק הבטחון והדימוי העצמי שלהם, ועמו גם תחושת יכולת התמודדות במצבים מאתגרים, בהווה ובעתיד,
אז בואו ניתן להם ולעצמנו את המתנה הזו וניפרד מייסורי המצפון.
במידה והעויינות בין האחים נמשכת כבר תקופה ארוכה, ואתם לא מצליחים ליישב ביניהם את המריבות, כדאי לפנות להדרכת הורים.
